כ"ה אייר תשס"ו

לכל באי הכנס שלום רב וברוכים הבאים,

נושא הכנס, "הנגשת שירותי הבריאות למיעוטים לשוניים", תופס בשנים האחרונות מקום חשוב בחקר התרגום, דיסציפלינה חדשה יחסית, ובעבודתה של המחלקה לתרגום וחקר התרגום באוניברסיטת בר-אילן בכלל זה. גם אותי אישית מעסיק נושא ההנגשה הלשונית לשירותים קהילתיים, ולשירותים רפואיים, בפרט, מה גם שהוא מגלם בתוכו שלושה מתחומי העניין העיקריים שלי: מימוש חובתו של הרוב לכבד את זכויות המיעוט; התרחישים המתהווים במפגשים בין דוברי שפות שונות; והגדרת תפקידו של המתורגמן, תפקיד עדין ומאתגר אשר גבולותיו נוטים להיטשטש.

רבות נאמר כבר בנושא השפעתו של חוסר-תואם לשוני במפגש הרפואי על רמת ההבנה בין בני-השיח, על מידת שביעות רצונם מן הקשר המתהווה, על נכונותם ויכולתם למלא אחר הנחיות והוראות, ועל העלויות הישירות והעקיפות בגין טיפול ללא תקשורת נאותה. במדינה הטרוגנית כישראל, שיעור גבוה מבין הפונים למערכת הרפואית אינם דוברי עברית, והם מתקשים בשל כך להשיג מידע ולקיים תקשורת בלתי-אמצעית עם אנשי הצוות הרפואי והפרא-רפואי, ואילו אנשי-צוות עצמם חווים את הקושי התקשורתי כגורם מתסכל ובעייתי. אולם גם אם הפונים לטיפול רפואי מעדיפים למצוא מולם רופא או מטפל הדובר את שפתם, ברור כי לא תמיד ניתן – ולא תמיד רצוי – לתת קדימות לקריטריון ההתאמה הלשונית על-פני אמות-מידה אחרות. מכאן, שכאשר אין אפשרות או מקום ל"שידוך" על בסיס הלשון המשותפת, מתעורר הצורך לבחור פתרון חלופי, ממוסד או מאולתר, כגון:

• "שיחה" אשר בה מסתפקים בתקשורת לא-מילולית, או בשפת-גוף, הנתמכת באוצר מילים משותף מצומצם ובסיסי ביותר;
• פנייה ל"מתורגמן" מזדמן, עובר-אורח וכו' ("מישהו כאן יודע רוסית / ערבית / אמהרית?");
• פנייה ל"מתורגמן" מטעם הפונה עצמו – קרוב משפחה, שכן וכו';
• פנייה ל"מתורגמן" מבין עובדי המוסד הרפואי (עובד מינהל, עובד משק או איש צוות רפואי);
• מציאת שפה שלישית, שאיננה שפתו של הפונה אך גם איננה השפה הנקוטה בדרך-כלל, ואשר שני הדוברים מסוגלים לתקשר בה, במידה זו או אחרת;
• שכירת שירותיו של מתורגמן מקצועי שהוכשר לכך. (בישראל נוקטים פתרון זה, במקרים מסוימים, בקהילת החרשים, הזכאים על-פי חוק להקצבת שעות תרגום לשפת-סימנים ישראלית וממנה);
• פנייה למגשר או למתורגמן מקצועי מטעם גורם חיצוני (משרד הקליטה, משרד הבריאות וכו'), אשר אחד מתפקידיו הינו לסייע במפגשים רפואיים וטיפוליים;
• פנייה למתורגמן מקצועי המועסק לצורך זה על-ידי המוסד הרפואי עצמו (in-house) על בסיס קבוע. פתרון כזה נדיר ביותר בישראל;
• שימוש בשירותי תרגום באמצעות הטלפון, או בצורה אחרת של תרגום מרחוק (remote interpreting). שיטה זו נפוצה במדינות רבות בעולם המערבי, ומועילה במיוחד לגבי שפות "נדירות", אשר מספר הדוברים אותן במקום אינו מצדיק (כלכלית) העסקת מתורגמן.


הפתרונות הראשונים ברשימה זו מוכרים היטב, ואילו ארבעת האחרונים עודם נדירים יחסית במקומותינו. משום כך, אף התקשינו למצוא בישראל מומחים לנושא התרגום הרפואי אשר יציגו את התחום בהקשרו המקצועי הרחב. להשלמת החסר, מצאנו לנכון להזמין שני מומחים מחו"ל – דר' אריק הארדט מארה"ב ופרופ' פרנץ פשהאקר מאוסטריה – אשר חזקה עליהם שיאירו את עינינו בנושא חשוב זה.

הכנס אשר בו אתם משתתפים הינו הגשמתה של תוכנית הנרקמת זה שנים לאפשר מפגש ודיון רב-תחומי בין כל אותם אנשים וגורמים המודעים לחשיבותה של ההנגשה למיעוטים לשוניים והמעוניינים לפעול לקידומו. מפגש זה יהפוך, כך אנו מקווים, לנקודת פתיחה לשיתוף פעולה מתואם ומתמשך, ולבחינת גישות ואמצעים שונים אשר יש בהם כדי להפוך את שירותי הבריאות נגישים יותר למי שאינו דובר עברית.


כנס זה לא היה מתקיים ללא עזרתם ותמיכתם של רבים, ואני מבקשת להודות להם מקרב לבי:

• חברי הוועדה המארגנת – פרופ' יואל וולטרס, פרופ' שרה כרמל, דר' נורית גוטמן, דר' יחזקאל וייסמן, דר' ארנה בראון;
• רשויות אוניברסיטת בר-אילן וכל אותם אנשי מינהל, יחסי-ציבור, דוברות ומשק אשר קיבלו בחיוך סלחני ובנכונות את בקשותיי הרבות לעצה ולעזרה;
• סגל המרצים והסטודנטים במחלקה לתרגום וחקר התרגום, אשר סייעו רבות בהכנות לכנס, וקידמו בהבנה את חדירתו של הכנס לעשייה היומיומית במחלקה;
• גב' נעמי כהן, מזכירת המחלקה לתרגום וחקר התרגום, אשר תמיכתה ועזרתה המתמדת לא יסולאו בפז;
• וכמובן, גב' מיכל שוסטר, אשר עבודת הדוקטורט שלה (בשלבי הכנה) עוסקת בנושא הכנס עצמו, ואשר עמלה במסירות וללא ליאות בהכנות הרבות לקראתו.



מי ייתן ושיתוף הפעולה אשר בא לידי ביטוי בכל שלבי ההכנה לכנס יימשך גם להבא, ויאפשר לכולנו לתרום לחברה שוויונית יותר ובריאה יותר.


בברכה,

פרופ' מרים שלזינגר
ראש המחלקה לתרגום וחקר התרגום
אוניברסיטת בר-אילן